Moed Katan 41

Kapitel 41

א אלא מעתה (דברים כה, ח) ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה ה"נ והא תניא בין יושב בין עומד בין מוטה

1 Es heißt ja aber auch: und wenn er aufsteht und spricht: Ich habe keine Lust sie zu nehmen, und es wird gelehrt: ob sitzend oder stehend oder angelehnt!?

ב א"ל התם לא כתיב ויעמד ויאמר הכא כתיב ויקם ויקרע

2 Dieser erwiderte: Da heißt es ja nicht: er soll aufstehen und sprechen, hier aber heißt es: er stand auf und zerriß.

ג אמר רמי בר חמא מנין לקריעה שהיא מעומד שנאמר (איוב א, כ) ויקם איוב ויקרע דלמא מילתא יתירתא הוא דעבד דאי לא תימא הכי (איוב א, כ) ויגז את ראשו ה"נ

3 Rami b. Ḥama sagte: Woher, daß das Einreißen stehend erfolgen muß? – Es heißt: da stand Ijob auf und zerriß. – Vielleicht tat er nur ein Überflüssiges; so heißt es auch: er schor sich sein Haupt, ist man etwa auch hierzu verpflichtet!? –

ד אלא מהכא (שמואל ב יג, לא) ויקם המלך ויקרע את בגדיו ודלמא מילתא יתירתא עביד דאי לא תימא הכי (שמואל ב יג, לא) וישכב ארצה ה"נ

4 Vielmehr, aus folgendem: da stand David auf und zerriß seine Kleider. – Vielleicht tat er es [ebenfalls] nur als Überflüssiges; so heißt es auch: und er legte sich auf die Erde, ist man etwa auch hierzu verpflichtet,

ה והתניא ישב על גבי מטה על גבי כסא על גבי אודייני (גדולה ע"ג קרקע מכולן) לא יצא ידי חובתו וא"ר יוחנן שלא קיים כפיית המטה

5 es wird ja gelehrt, man habe seiner Pflicht nicht genügt, wenn man sich auf ein Bett, einen Stuhl, einen großen Trog oder den Boden niedergesetzt hat, und R. Joḥanan erklärte, weil man das Bett nicht umgelegt hat!?

ו א"ל כעין ארצה

6 Jener erwiderte: Wie auf die Erde.

ז ת"ר (ואלו) דברים שאבל אסור בהן אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש ובהלכות ובהש"ס ובאגדות ואם היו רבים צריכין לו אינו נמנע ומעשה ומת בנו של ר' יוסי בציפורי ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו

7 Folgendes ist dem Leidtragenden verboten: ihm ist die Arbeit verboten, das Waschen, das Salben, der Beischlaf, das Anziehen der Sandalen; ferner darf er nicht die Tora, die Propheten und Hagiographen lesen, nicht Mišna, Midraš, Halakha, Talmud und Agada studieren; wenn aber das Publikum seiner bedarf, unterlasse er es nicht. Einst starb R. Jose ein Sohn in Sepphoris; darauf ging er ins Lehrhaus und trug den ganzen Tag vor.

ח רבה בר בר חנה איתרעא ביה מילתא סבר דלא למיפק לפירקא א"ל ר' חנינא אם היו רבים צריכין לו אינו נמנע סבר לאוקמי אמורא עליה א"ל רב תניא ובלבד שלא יעמיד תורגמן

8 Einst ereignete sich bei Rabba b. Bar Ḥana ein Todesfall, und er gedachte, nicht zur Vorlesung zu gehen. Da sprach Rabh zu ihm: [Wir haben gelernt,] wenn das Publikum seiner bedarf, unterlasse er es nicht. Als er darauf einen Dolmetsch stellen wollte, sprach Rabh zu ihm: Wir haben gelernt, er dürfe keinen Dolmetsch stellen. –

ט ואלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה ומת בנו של ר' יהודה בר אילעאי ונכנס לבית המדרש ונכנס ר' חנניה בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לר' חנניה בן עקביא ור' חנניה בן עקביא לתורגמן ותורגמן השמיע לרבים

9 Wie mache man es? – Wie in folgender Lehre: Als einst R. Jehuda b. Elea͑j ein Sohn starb, ging er ins Lehrhaus, und R. Ḥananja b. A͑qabja setzte sich neben ihn; er flüsterte R. Ḥan an ja b. A͑qabja zu, R. Ḥananja b. A͑qabja dem Dolmetsch, und der Dolmetsch trug es dem Publikum vor.

י ת"ר אבל ג' ימים הראשונים אסור להניח תפילין משלישי ואילך ושלישי בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולץ דברי ר"א ר' יהושע אומר אבל ב' ימים הראשונים אסור להניח תפילין משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ

10 Die Rabbanan lehrten: Der Leidtragende darf in den ersten drei Trauertagen keine Tephillin anlegen; vom dritten ab, der dritte einbegriffen, darf er Tephillin anlegen, und selbst wenn neue Gesichter kommen, braucht er sie nicht abzunehmen – so R. Elie͑zer. R. Jehošua͑ sagt, der Leidtragende dürfe an den ersten zwei Trauertagen keine Tephillin anlegen; vom zweiten ab, der zweite einbegriffen, dürfe er Tephillin anlegen; wenn aber neue Gesichter kommen, nehme er sie ab.

יא אמר רב מתנה מאי טעמא דר"א דכתיב (דברים לד, ח) ויתמו ימי בכי אבל משה אמר רב עינא מ"ט דר' יהושע דכתיב (עמוס ח, י) ואחריתה כיום מר

11 R. Mathna sagte: Was ist der Grund R. Elie͑zers? Es heißt: und die Tage des Weinens und des Trauerns um Moše waren zuende. R. E͑na sagte: Was ist der Grund R. Jehošua͑s? Es heißt: und ihr Ende, wie an einem bittren Tage. –

יב ורבי יהושע נמי הא כתיב ויתמו ימי וגו' אמר לך שאני משה דתקיף אבליה ור"א נמי הא כתיב ואחריתה כיום מר עיקר מרירא חד יומא הוא

12 Und R. Jehošua͑, es heißt ja: und es waren zuende &c.!? – Er kann dir erwidern: anders war es bei Moše, bei dem die Trauer stärker war. – Und R. Elie͑zer, es heißt ja: und ihr Ende, wie an einem bittren Tage!? – Die Hauptbitternis währt einen Tag.

יג אמר עולא הלכה כר"א בחליצה והלכה כר' יהושע בהנחה

13 U͑la sagte: Die Halakha ist wie R. Elie͑zer beim Abnehmen [der Tephillin], und die Halakha ist wie R. Jehošua͑ beim Anlegen [der Tephillin].

יד איבעיא להו בשני לעולא חולץ או אינו חולץ

14 Sie fragten: Muß man sie nach U͑la am zweiten abnehmen oder nicht? –

טו ת"ש אמר עולא חולץ ומניח אפי' מאה פעמים תניא נמי הכי יהודה בן תימא אומר חולץ ומניח אפי' מאה פעמים

15 Komm und höre: U͑la sagte: [Am zweiten] nehme man sie ab und lege sie wieder an, auch hundertmal. Ebenso wird auch gelehrt: Jehuda b. Tema sagte: Sobald er sie [am zweiten] angelegt hat, nehme er sie nicht mehr ab. –

טז רבא אמר כיון שהניח שוב אינו חולץ והא רבא הוא דאמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה

16 Aber Raba selbst sagte ja, die Halakha sei wie unser Tanna, der drei Tage sagt!? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel